בשנים האחרונות התרגלנו לשמוע במסגרת ההערכה השנתית של המועצה לביטחון לאומי כי מצבה האסטרטגי של ישראל טוב ואף מתחזק בהשוואה לשנים קודמות. בדרך כלל, הערכות אלה התבססו על הפער בין כוחה הצבאי של ישראל לכוחן (המאוחד) של אויבותיה (באיכות ובכמות), מצבה הכלכלי הטוב של ישראל (בין השאר, תל"ג שנתי לנפש של למעלה מ 30 אלף דולר, הממקם אותנו בין 25 המובילות בעולם) והברית החזקה עם ידידתנו ההיסטורית ארצות הברית - המעצמה החזקה בעולם. בשנה האחרונה חל מהפך במגמה האמורה ואולי אף ניתן לומר כי היתרון האסטרטגי שלנו מצטמצם כתוצאה ממספר גורמים.
הגורם הראשון הוא היווצרות סדק בחומת היחסים האמריקאית ישראלית. לראשונה מזה הרבה שנים יש לפחות שתי חזיתות בהן האינטרסים האיסטרטגיים של שתי המדינות חלוקים. בחזית האיראנית, ישראל מאמינה כי איראן גרעינית הינה עובדה בלתי נסבלת ושבאין ברירה, יש לסכל את תוכניתה גם באמצעים צבאיים. לעומתה, ארה"ב, למרות השימוש התכוף במטבע השחוק כי היא אינה מסירה אף אופציה מהשולחן, לא מפספסת אף הזדמנות להצהיר כי פעולה צבאית היא מהלך מסוכן שתוצאותיו אינן ברורות. בחזית הסכסוך הערבי ישראלי, ארצות הברית מאמינה כי הסכסוך הישראלי פלשתינאי פוגע בה ומערער את היציבות האיזורית , ואילו ישראל מאמינה כי איראן והשאיפות להגמוניה אזורית שלה הן אלה שמפירות את היציבות האיזורית. אומנם, כמעט בכל התיחסות לחילוקי הדיעות בין ישראל לארצות הברית, האישים האמריקאים מחזקים את מחויבותם לביטחון ישראל בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, ואומנם לאחרונה עושה הממשל מאמצים להרגיע את הטונים ולהעביר את חילוקי הדיעות אל מאחורי הקלעים (אולי מתוך הבנה כי חיכוך גלוי מעודד את אויבי ישראל), אך עדיין אין חולק כי איכות היחסים ועמידותם אינם מוצקים כבעבר. בנוסף, אין להתעלם מההשפעה האסטרטגית של תפישת העולם של אובמה. אובמה מקדם רעיונות פציפיסטיים ביסודם, כדוגמת פירוז העולם כולו ואף ארצות הברית מכוחה הגרעיני, מקדם את רעיון ההידברות (engagemnet) ובעיקרון מאמין כי בדרך כלל מפריזים בחשיבותה של הלאומיות. רעיונות אלה, אשר בפני עצמם הם חיוביים ומבורכים, צריכים להדאיג מדינה שידידתה הגדולה מאמצת אותם ומצד שני מתמודדת עם אויבים שלא בהכרח מאמינים באותם רעיונות.
הגורם השני הוא איום הטילים. ישראל מכירה ומודעת למשמעות איום הטילים עוד מימי מלחמת עיראק הראשונה (1990), ולאיום הרקטות עוד מימי מבצע דין וחשבון ב 1993 (ואף קודם), אך בשנה האחרונה חצה איום זה מסה קריטית שהופכת אותו לגורם איסטרטגי משמעותי. בראיון שנתן אמש, הודה מזכיר ההגנה האמריקאי כי בידי חיזבאללה כמות טילים העולה על זו של רוב מדינות העולם. גם סוריה עצמה, מתוך הבנת נחיתותה הצבאית מצטיידת בכמויות אדירות של טילים אשר מבחינת הטווח, הדיוק והעוצמה מסכנים כל נקודה בישראל. לאיומים אלה יש להוסיף את הצטיידות חמאס בעזה ואף את איראן שבאופן קבוע משפרת את טווח ודיוק הטילים שלה. אומנם, בשלב זה שדרת הטילים האיראנית מבוססת על טילי שיהאב (2 ו 3), אך איראן כבר החלה בייצור טילי סאג'יל II המבוססים על דלק מוצק ומסוגלים להגיע לטווח של 2000 ק"מ. משמעות סוג הדלק והטווח המוגדל היא כי טילים אלה יהיו עמידים הרבה יותר בפני חיל האוויר הישראלי כתוצאה מזמן שיגור קצר (דלק מוצק) וטווח המשאפשר שיגור מעומק איראן מעבר להישג המטוסים הישראלים. יש להבין כי איום הטילים על ישראל אינו תקף רק לעורף האזרחי אלא גם לנקודות ריכוז כוחות צבאיות, בסיסי חיל אוויר ויעדי תשתית לאומית. תפיסה ריאליסטית של יכולות ישראל וחיל האוויר שלה להתמודד במספר רב של זירות בו זמנית כאשר חלקן משתרעים על שטחים אדירים ומרוחקים רק ממחישה את עוצמת האיום.
בהתחשב בכמות הטילים מהמקורות השונים והבנת מגבלות התקציב בהצטיידות במערכות הגנה (חץ ודומיו) ברור כי מערכות ההגנה הישראליות אינן מספקות פיתרון מלא לאיום הטילים. משמעות הדבר כי על ישראל להתבסס על הרתעה. אלא שלראשונה מרגישים אויבנו כי גם להם יש יכולת הרתעה. הגיעו הדברים כדי כך, עד שבתגובה לאיום של שר ישראלי כי בהיפתח מילחמת טילים עם ישראל, תשיב ישראל את סוריה לתקופת האבן השיב בכיר סורי כי סוריה תשיב את ישראל לתקופת האדם הקדמון. בין השאר, ציין הבכיר הסורי את יכולת סוריה לשגר כ 600 טילים ליום לעבר ישראל כולל כיסוי כל רצועת החוף שלה תוך שיתוק הנמלים וערי החוף. בעוד שניתן לטעון כי חלופת איומים זו אינה אלה תגרה מילולית ילדותית, הרי שיש לראות בה נסיון של הצדדים לעצב מאזן אימה אסטרטגי.
ולסיכום, לאחר שנים רבות, בהן עוצמתו של חיל האוויר הישראלי, מספר ואיכות הטנקים הישראלים, כמו גם מערכות נשק מתקדמות אחרות, העניקו לישראל ביטחון שאיפשר לה לקחת סיכונים מחושבים כדוגמת חיסול מורניה או תקיפת הכור הסורי, ניצבת ישראל בפני מאזן אימה חדש. גם אם ניתן להניח שעימות כולל בין ישראל לאויבותיה, יסתיים "בניצחון" ישראלי (מושג הדורש הגדרה ברורה לאור הדרך בה הסתיימו מלחמת לבנון השנייה ומבצע עופרת יצוקה) עדיין ניתן לומר בבירור כי על ישראל לתכנן את צעדיה מתוך הבנת מיצובה החדש .
נקודה למחשבה: האם על ישראל ליזום עימות צבאי, שמטרתו לשנות את המצב הנ"ל לפני שהמצב יחמיר אף יותר, או שעליה להכיל את האיומים הנ"ל מתוך כוונה לדחות את העימות הבא ככל האפשר ?
----------------------------------------------------------------------------------------------
חבר'ה, נא לא לשכוח להגיב, אם אין כח, אז לפחות לדרג את הפוסט, ובכל מקרה להרשם בצד ימין לקבלת עידכונים בדוא"ל, תודה.
