הקרע מעמיק, יש מה לעשות?

יחסי ישראל ארה"ב במשבר מתמשך. לכאורה מוקד המחלוקת הוא סירוב ראש הממשלה נתניהו להסכים להקפאת בניה בשכונות היהודיות במזרח ירושליים, אלא שבחינה מקיפה של צעדי ואמירות הממשל מראה כי המחלוקת על ירושליים היא רק אחד הבטויים להחלטה אסטרטגית של הממשל להתקרב לאיסלאם על חשבון היחסים עם הידידה ההיסטורית.

בשולי וועידת הגרעין שהתכנסה בשבוע שעבר בארה"ב, צוטט אובמה כאומר שהסיכסוך במזרח התיכון עולה לנו בצורה משמעותית בדם ותקציב, אמירה שבעיני פרשנים רבים מבטאת את המהפך בהתיחסות הממשל לישראל. השבוע נודע כי מצריים מתכננת לנצל את כינוס ועידת האו"ם לבקרת נשק גרעיני האמורה להתכנס בחודש הבא, לצורך הפעלת לחץ על ישראל להצטרף לאמנה לאי הפצת נשק גרעיני (NPT). עד כאן אין חדש, אלא שבאופן חסר תקדים נודע ממקורות דיפלומטיים אמריקאים כי, בנוסף לצרפת ובריטניה, ארצות הברית שוקלת לתמוך בלחץ הזה. במקביל נוקט הממשל בצעדי חיזור שקטים אחרי המוסלמים בארה"ב, כולל מינויים של אישים מוסלמים שנויים במחלוקת לתפקידים משמעותיים בממשלו, כמו גם אוסר שימוש במושגים כמו איסלאם וג'יהאד במסמך הגדרת אסטרטגית הביטחון הלאומי האמריקאי. בנוסף לכל זה, במאמר דיעה שחצני תקף אתמול מרטין אינדיק, השגריר האמריקאי לשעבר, את מדיניות נתניהו וטען כי עליו לבחור בין ידידותו של נשיא ארה"ב לבין מפלגות הימין בממשלתו ובעצם קרא לו לוותר על ירושלים כפי שבגין וויתר על סיני ושרון על עזה (אם הוא חפץ בידידות אובמה..). כמובן שאינדיק לא טרח לחזות מה יקרה אם נתניהו אכן יוותר על מפלגות הימין.

דווקא הקריאה האחרונה של מר אינדיק גרמה לי לחשוב, לכאורה מוצבות בפני ישראל שתי אפשרויות - האחת, לוותר על השכונות היהודיות במזרח ירושלים בניגוד לכל הגיון (עוד טרם המשא ומתן) והשניה להעמיק את המשבר עם ארצות הברית. אלא, שהאמת היא שיש אופציה שלישית והיא מתן גבוי של קדימה וציפי לבני להתעקשות של נתניהו. הרי ציפי לבני, כמי שמטיפה לפוליטיקה נקייה וכמי שגדלה בבית רוויזיוניסטי צריכה להעמיד את ירושלים לפני אינטרסים פוליטיים ציניים (ההולמים את עמיתה רמון). לו ציפי ליבני היתה פונה בפומבי לנשיא ארה"ב ואומרת שירושלים מאוחדת היא מעל לכל מחלוקת ונהנית מקונצנזוס ישראלי ושום מפלגת שלטון, ימין או שמאל, לא תוותר עליה כתנאי מקדים למשא ומתן (ברמז על נכונות לפשרה על השכונות הערביות במהלך המשא ומתן). יש סיכוי כי אז היה מבין אובמה כי מול חזית כזאת יקשה עליו לכופף את ידי נתניהו. בנוסף, כמנהיגה ציונית אמיתית, היה על ליבני לסרב לקבלת שלטון שניתן לה בלחץ לא מוסרי של מעצמה חיצונית. אלא שכנראה המקיאווליזם של רמון דבקה גם בה. יש להניח שצעד כזה של לבני לא היה הופך את מגמת ההתרחקות של אובמה, אך ייתכן שהיה מעכב אותה או מציב את אובמה בעמדה פחות נוחה להמשך הפעלת לחץ מרסק על ישראל.

יש לזכור כי נתניהו הפסיד את השלטון בכהונתו הראשונה כתוצאה מחתימתו על הסכם וואי עם עראפת. גם אז, השמאל הישראלי (אז בהנהגת ברק) לא תמך במנהיג הימני ששירת למעשה את האג'נדה שלו והניח לו ליפול. אם זכרוני אינו מטעה אותי, גם אז רמון היה בקלחת. אם כך, אנו האזרחים צריכים לצאת ולומר לציפי לבני בקול רם וברור, אם את רוצה בעתיד את אמוננו, התגייסי והתייצבי להגנת האינטרסים של מדינת ישראל.

----------------------------------------------------------------------------------------------
חבר'ה, נא לא לשכוח להגיב, אם אין כח, אז לפחות לדרג את הפוסט, ובכל מקרה להרשם בצד ימין לקבלת עידכונים בדוא"ל, תודה.