לאחרונה מתרבים הסימנים כי ממשל אובמה מתכוון להשלים עם איראן בעלת יכולת גרעינית צבאית ולנקוט במה שנקרא מדיניות הכלה. במאמר מערכת שפורסם אתמול בוול סטריט ג'ורנל וכותרתו Unserious About Iran נטען כי שורה של סימנים והתבטאויות מראה כי למעשה ממשל אובמה השלים עם איראן גרעינית. בין הסימנים מונה המאמר את חוסר היכולת של הממשל להוביל סנקציות אפקטיביות במועצת הביטחון, סירוב להיענות להצעת סרקוזי מלפני שנה לנקוט בסנקציות חד צדדיות בשיתוף בנות הברית האירופיות ומניעת ישראל מלתקוף באיראן, כל אלה בצירוף להערכת המודיעין השנתית לקונגרס שהתפרסמה לאחרונה בה נטען כי איראן שילשה במהלך השנה האחרונה את מאגר האוראניום המועשר שלה (לכדי 1,800 ק"ג) , הגיעה לעצמאות ביכולת פיתוח וייצור טילים בליסטיים ובמקביל ממשיכה לפתח מגוון יכולות הנדרשות לייצור נשק גרעיני מובילים למסקנה הבלתי נמנעת כי ארה"ב נמצאת במסלול ההשלמה הוא מסלול ההכלה.
המצדדים בגישת ההכלה משווים את המצב הנוכחי למלחמה הקרה עם ברית המועצות וטוענים כי אם מול בריה"מ ואלפי ראשי החץ הגרעיניים שלה מדיניות זו הייתה אפקטיבית קל וחומר היא תהיה אפקטיבית מול איראן. בנייר עמדה שפירסם ה Foreign Policy - מוסד מחקר אמריקאי מכובד למדיניות חוץ - שכותרתו After Iran Gets The Bomb מתואר כי מדיניות הכלה כזאת תצטרך להתבסס על הרתעה יעילה, בין השאר מציינים המחברים כי מדיניות ההרתעה תצטרך להתוות קווים אדומים ברורים אשר הפרתם תגרום לארה"ב לנקוט בתגובה צבאית חריפה עד כדי הפעלת נשק גרעיני. בין הפעולות שיחשבו להפרת הקווים האדומים שיוצבו לאיראן צויינו הצעדים הבאים: פתיחה במלחמה קונבנציונאלית כנגד מדינה אחרת, שימוש או העברה של נשק או טכנולוגיה או חומרים גריעניים לצד שלישי, תמיכה בגורמי טרור (זה ממש טוב, לא?). הפרה של כל אחד מהאיסורים הנ"ל, עפ"י המאמר, תיענה בכח צבאי כולל האפשרות לתקיפה גרעינית מונעת של ארה"ב על איראן (ממש כך)...
אלא שבחינה מעמיקה של התפיסה שתוארה לעיל מציפה סימן שאלה גדול, אם בהיעדר נשק גרעיני איראני ארצות הברית נמנעת מעימות צבאי ,הרי שבהינתן נשק כזה, האם הסכוי שארה"ב תפגין נכונות להיכנס לעימות כוחני תגדל או תקטן ? כמובן שתקטן. יתרה מכך, מכיוון שמדיניות הכלה תלויה בהרתעה יעילה, והרתעה נחשבת יעילה כאשר היריב מאמין שהמרתיע יממש את איומיו, הרי שבמקרה דנן, ארצות הברית כבר עשתה עבודה טובה בשכנוע האיראנים כי אין להאמין לאיומיה. מדיניות ההכלה עצמה היא ההוכחה לכך (לאחר אינספור איומים והבטחות כי "אף אופציה אינה מוסרת מהשולחן"). כלומר, ארה"ב בעצם נקלעה לפרדוקס - עצם אימוץ מדיניות ההכלה מערער את יסודות ההרתעה עליה היא מושתתת.
נקודה אחרונה, יש לזכור כי ההרתעה שהשיגה ארה"ב מול ברית המועצות במלחמה הקרה, התבססה במידה לא מעטה על משבר הטילים בקובה ב 1962. במקרה זה, ההרתעה הושגה רק לאחר שהנשיא קנדי הפגין נכונות מגובה במעשים לשכנוע יריביו כי כדאי להם להסיג את הטילים שהם הציבו בקובה או שהם יעמדו בפני עימות צבאי.
המצדדים בגישת ההכלה משווים את המצב הנוכחי למלחמה הקרה עם ברית המועצות וטוענים כי אם מול בריה"מ ואלפי ראשי החץ הגרעיניים שלה מדיניות זו הייתה אפקטיבית קל וחומר היא תהיה אפקטיבית מול איראן. בנייר עמדה שפירסם ה Foreign Policy - מוסד מחקר אמריקאי מכובד למדיניות חוץ - שכותרתו After Iran Gets The Bomb מתואר כי מדיניות הכלה כזאת תצטרך להתבסס על הרתעה יעילה, בין השאר מציינים המחברים כי מדיניות ההרתעה תצטרך להתוות קווים אדומים ברורים אשר הפרתם תגרום לארה"ב לנקוט בתגובה צבאית חריפה עד כדי הפעלת נשק גרעיני. בין הפעולות שיחשבו להפרת הקווים האדומים שיוצבו לאיראן צויינו הצעדים הבאים: פתיחה במלחמה קונבנציונאלית כנגד מדינה אחרת, שימוש או העברה של נשק או טכנולוגיה או חומרים גריעניים לצד שלישי, תמיכה בגורמי טרור (זה ממש טוב, לא?). הפרה של כל אחד מהאיסורים הנ"ל, עפ"י המאמר, תיענה בכח צבאי כולל האפשרות לתקיפה גרעינית מונעת של ארה"ב על איראן (ממש כך)...
אלא שבחינה מעמיקה של התפיסה שתוארה לעיל מציפה סימן שאלה גדול, אם בהיעדר נשק גרעיני איראני ארצות הברית נמנעת מעימות צבאי ,הרי שבהינתן נשק כזה, האם הסכוי שארה"ב תפגין נכונות להיכנס לעימות כוחני תגדל או תקטן ? כמובן שתקטן. יתרה מכך, מכיוון שמדיניות הכלה תלויה בהרתעה יעילה, והרתעה נחשבת יעילה כאשר היריב מאמין שהמרתיע יממש את איומיו, הרי שבמקרה דנן, ארצות הברית כבר עשתה עבודה טובה בשכנוע האיראנים כי אין להאמין לאיומיה. מדיניות ההכלה עצמה היא ההוכחה לכך (לאחר אינספור איומים והבטחות כי "אף אופציה אינה מוסרת מהשולחן"). כלומר, ארה"ב בעצם נקלעה לפרדוקס - עצם אימוץ מדיניות ההכלה מערער את יסודות ההרתעה עליה היא מושתתת.
נקודה אחרונה, יש לזכור כי ההרתעה שהשיגה ארה"ב מול ברית המועצות במלחמה הקרה, התבססה במידה לא מעטה על משבר הטילים בקובה ב 1962. במקרה זה, ההרתעה הושגה רק לאחר שהנשיא קנדי הפגין נכונות מגובה במעשים לשכנוע יריביו כי כדאי להם להסיג את הטילים שהם הציבו בקובה או שהם יעמדו בפני עימות צבאי.
