ישראל מעולם לא התחייבה להפסיק את הבנייה במזרח ירושלים, נהפוך הוא, בעת הכרזת הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון נאמר במפורש כי ההקפאה לא תחול על מזרח ירושלים. יתרה מכך, גם בעת התנהלות המשא ומתן הישיר בין ממשלת אולמרט לפלשתינאים לא התבצעה שום הקפאת התנחלויות, לא ביהודה ושומרון ולא בירושלים. אם כך, על מה יצא הקצף ? מה מקור הזעם ואינספור שיחות "הנזיפה" והגעירה" ?בשיחת הטלפון אשר התנהלה בין מזכירת המדינה קלינטון לבין ראש הממשלה נתניהו בערב שבת דווח כי קלינטן אף אמרה כי אישורי הבנייה הם ""סימן שלילי עמוק לגישתה של ישראל בנוגע ליחסים עם ארה"ב"." כלומר, המשבר אף מעיב על רמת היחסים בין המדינות. מעט מוגזם, האין זאת ? במיוחד לגבי דבר שמעולם לא התקיים ומעולם לא ניתנה התחייבות או כוונה לקיימו., אם כך, מה הסיבה ?
הסיבה הראשונה היא התסכול על מצב המשא ומתן בין ישראל לפלשתינאים. עם תחילת כהונתו הציג ממשל אובמה את הפסקת ההתנחלויות כתנאי הכרחי להמשך המשא ומתן, צעד אשר נטען ע"י מספר לא מבוטל של פרשנים אמריקנים כצעד שגוי. הצעד שגוי במיוחד כאשר נלקחים בחשבון שני גורמים. האחד, הערכה סבירה של אופי ממשלתו של נתניהו היתה יכולה להגיע למסקנה כי על נתניהו יקשה להכריז על צעדים מהם נמנעו גם ממשלתו של אולמרט וכל הממשלות הקודמות מאגף הימין והשמאל. הגורם השני הוא הקרע בתוך ההנהגה הפלשתינאית בין האגף המקורב לאמריקאים (אבו מאזן) לבין האגף המזוהה עם איראן (חמאס). הקרע הזה לא מאפשר התקדמות אמיתית במשא ומתן. לאחר למעלה משנה של מאמצי תיווך אינטנסיביים ועקרים בהנהגת מצריים וסעודיה ברור כי הקרע הנ"ל לא עומד להתאחות. אלא שלאבו מאזן היה קל יותר להטיל את האשמה על סרבנות ישראל להקפיא את הבניה מאשר על בני עמו. האמריקאים, שסיפקו לו את העילה, הגיעו למבוי סתום. מצד אחד הם אינם יכולים להאשים את אבו מאזן על העמדת תנאי אותו הם עצמם הציבו, ומצד שני המו"מ מגיע לשפל כמוהו לא היה , שפל שבא לידי ביטוי בהסכמה, או שמא עלינו לומר בתחנונים לשיחות קרבה בין ישראל לפלשתינאים. שפל זה הצטרף לשורת כשלונות של הממשל האמריקאי, אשר הביקורת כלפיו בתוך ארצות הברית ובעולם, הולכת וגוברת. גם לממשל אובמה קל יותר להטיל את האשמה, באגרסיביות יתרה על ממשלה ישראלית לא פופולרית בעולם מאשר על יכולת קבלת ההחלטות שלו.
הסיבה השניה היא הכשלון האמריקאי בעצירת תוכנית הגרעין האיראנית והחשש כי ישראל מתוך הבנת הכשלון הנ"ל תנסה לעצור את ההתקדמות האיראנית באמצעים צבאיים. על פי רוג'ר כוהן, עיתונאי ני-יורק-טיימס, הממשל האמריקאי החליט להשלים עם איראן גרעינית. עובדה זו באה לידי ביטוי בנסיגה האמריקאית מההבטחה להטלת סנקציות משתקות על איראן. לאחרונה נסוגה ארה"ב מהבטחות אלה, גם לגבי היקף הסנקציות וגם לגבי עיתויין שנדחה שוב ושוב (גברת קלינטון, ערב הנסיעה לברזיל). אלא, שבאותו זמן חוששת ארה"ב כי ישראל, לה יש הסטוריה של אי השלמה עם איום גרעיני, תנסה גם הפעם לנטרל את האיום באמצעות כח צבאי. ארצות הברית מעריכה כי צעד כזה יגרור אותה לעימות צבאי בחזית נוספת, עימות בו היא אינה רוצה בשום אופן. בעקבות הערכה זו, שלח הממשל האמריקאי שיירה של בכירים אמריקאיים אשר יבהירו ויאיימו על ישראל לבל תממש את האפציה הצבאית. להערכתי יצירת המשבר ביחסים נועדה להעמיד את ממשלת ישראל בעמדת התגוננות כך שכל מבצע צבאי ייתפס כחוסר אחריות של ההנהגה הישראלית לצאת להרפתקאה צבאית בזמן משבר יחסים עם הידידה האיסטרטגית שלנו. ניתן רק לנחש, כי ייתכן שישראל סירבה להתחייב להימנע מתקיפה כזו, סירוב שנענה במשבר היחסים המיוחס באופן טבעי לנושא אחר.
סיבה נוספת אפשרית, היא כעסן של מדינות המפרץ ובראשן סעודיה על הנכונות האמריקאית להשלים עם איראן גרעינית. מזכיר ההגנה האמריקאי שביקר בשבוע שעבר בסעודיה שמע את התסכול הסעודי על הנסיגה האמריקאית מהתחייבותה בעבר. גם כאן נדמה לאמריקאים כי הם יוכלו לשלם במטבע ישראלי כדי לשכך את הכעס הסעודי (אמונה עקרה לדעתי).
ולסיכום, מקור הכעס הרב והמשבר הוא ברצונו של הממשל האמריקאי לחפות על טעויות קשות במדיניות ובשיקול הדעת.
