הערב (יום ג') התפרסם כי דובר הבית הלבן יצא בהצהרה הרומזת כי ארצות הברית תהיה מוכנה לשקול ועדת חקירה בינלאומית לאירועי המשט לעזה. ואני אומר, עלינו לדרוש ועדת חקירה כזאת.
ביממה האחרונה חיפשתי בשורה של עיתונים מובילים בעולם (כולל - ניו יורק טיימס, וושינגטון פוסט, וול סטריט ג'ורנל ועוד) ולתדהמתי גיליתי שבכל קטעי הווידאו בהם נעשה שימוש בכתבות אין זכר לחומרים אותם שיחרר דובר צה"ל ובהם ניראית ההתקפה האכזרית על חיילנו, ההתקפה שהובילה לפתיחה באש. נראה כי הסיכוי היחידי לחשיפת האירועים הוא דרך וועדת חקירה שתגלה את האמת לגבי התנהגות משתתפי המשט ובין השאר גם את תפקידה השלילי של תורכיה והעומד בראשה בהדרדרות המצב.
איני נאיבי, אני מבין כי יש סיכוי גבוה כי גם תוצאות חקירה בינלאומית זו יהיו מוטות נגדנו, אך מצד שני, האם תוצאות ועדת גולדסטון לא היו מוטות? בשלב זה נראה כי יש סיכוי סביר כי ועדה כזו תיכפה עלינו גם אם לא נשתף פעולה, שיתןף פעולה יאפשר לנו להשפיע על מנדט הועדה ואולי גם על העומד בראשה (דבר שלא קרה בוועדת גולדסטון).
בהחלט ייתכן כי בחקירה כזו, ישראל תימצא "אשמה", אבל וועדה רשמית לא תוכל להתעלם מהגורמים האחרים כפי שגולדסטון עצמו לא התעלם מפשעי החמאס (אוקיי, אצלו זה היה ממש "במשורה"). בנוסף ייתכן כי הכרזה על וועדה כזאת תיבלום חלק המסערה הבילאומית.
כפי שכבר כתבתי, מעמדה האיסטרטגי של ישראל נפגע, בין השאר כתוצאה מיחיסה עם ארצות הברית ומהאידאולוגיה של נשיאה, בלית ברירה עלינו להיות יותר מחוכמים.
----------------------------------------------------------------------------------------------
חבר'ה, נא לא לשכוח להגיב, אם אין כח, אז לפחות לדרג את הפוסט, ובכל מקרה להרשם בצד ימין לקבלת עידכונים בדוא"ל, תודה.
מסכים בהחלט בענין הועדה. הסיבה האמיתית לכך שגם ידידנו הטובים בעבר מצטרפים להודעות הגינוי והשיטנה היא לא אחרת מאשר תורכיה והעומד בראשה. כבר שנים שלא היה מנהיג שנתפס בעיני העולם כשפוי, אשר הוביל תעמולה אנטי ישראלית מתוכננת, מדוקדקת ומתמשכת כארדואן. אנחנו צריכים להפנים את העובדה שחלפו הימים שתורכיה היתה ידידה. אני גם לא מוציא מכלל אפשרות שהיה פה תכנון מקדים, מה שיכול להסביר גם את התגובה הכל כך מהירה של התורכים ואת פתיחתה של מסכת ההשמצות שלאחריה כבר אף אחד לא מתעניין בעובודת.
השבמחקהבעייה האמיתית היא שמי שנולד ב 40 השנה האחרונות זוכר את ישראל אך ורק כמדינה כוחנית. עדיין יש דוד נגד גוליית, רק שעכשיו אנחנו גוליית.
השבמחקכאשר אנשים אלו יעלו לשלטון ב 20 השנים הקרובות תהליך הבידוד יואץ (ניתוק קשרים כלכליים, צבאייים, ודיפלומטיים, חרם בינלאומי כמו על דרא"פ, פתרון כפוי לסכסוך). לכן מומלץ להפסיק לכבות שריפות ולהתעסק בהפסקת ההתאבדות שלנו כמדינה.
האם התגובה שלנו לתגובה העולמית לא מעט היסטרית?
השבמחקהפעם אתה האמת נאיבי, הדו"ח כבר כתוב ושום עובדה כולל מצולמת לא תבלבל שום "חוקר".
השבמחקלרם, נניח שאתה צודק, אם כך אין לנו מה להפסיד.
השבמחקאולי התנהגות כזו שלנו תגרום לכמה אנשים חושבים לתהות למה אנחנו מעונינים בועדת חקירה. בנוסף, ייתכן שנצליח להשפיע על מטרות החקירה ע"י הצהרה האומרת שאנחנו מוכנים לשתף פעולה עם החקירה בתנאי שהיא תבדוק מה היה אופי המעורבות התורכית. גם אם התנאי הזה לא יתקבל, הוא יעורר מחשבה ומודעות ללא שוועדה כזו תקום.
הזירות הדיפלומטית והתעמולתית/תקשורתית אינן שונות מהזירה הצבאית. המציאות האסטרטגית השתנתה ואנחנו צריכים ללמוד איך להילחם בזירות האלה לא פחות מאשר נגד טילים וגרילה.
השבמחקהכלל הוא אותו הכלל כמו בלחימה רגילה. אם אנחנו נתפסים כמי שמפחדים להילחם או לא מסוגלים להילחם, אז יתקפו אותנו. אם נדע איך להילחם אז אנשים יהססו. ההבדל הוא שהכלים ללחימה בזירות האלו הם אחרים. בדיפלומטיה זה באמצעות שפה מנומסת וצבועה. בתעמולה זה באמצעות תמונות ונאראטיב מוצלח, ושליטה בתוכן החדשות.
אני לא חושב שאובמה הוא השטן שהוא נתפס בישראל, אבל הוא קיבל החלטה לעשות רווח דיפלומטי על ידי מתקפות נגד ישראל. הדרך לעצור אותו הייתה לא באמצעות כח או באמצעות יללות על אנטישמיות ועל זה שהוא מוסלמי בסתר ושאר שטויות כאלו. מה שעצר אותו (באופן חלקי) זה שיהודים שיש להם מעמד בתוך המסגרות הליברליות של אמריקה נבהלו מהתוקפנות שלו ןדיברו נגדו בצורה מאד מנומסת ויפה, אבל בתוקף, וזה גרם לא וליועציו לחשוש שיש מחיר למתקפה על ישראל.
בלבנון התפיסה של נסראללה שצה"ל חושש להיכנס ללבנון וגם אם יכנס אינו מוכן להילחם שם, היא שגרמה לו לחשוב שהוא יכול לתקוף את ישראל מדי פעם ופעם ולגרוף רווח פוליטי לעצמו. למרות הכשלים הרבים במלחמה העובדה שהוא גילה שיש מחיר למתקפות כאלה שינו את מאזן ההרתעה.
העובדה שישראל גם מפחדת וגם אינה מסוגלת להתמודד בזירה הדיפלומטית זה מה שגורם לכך שאנחנו מותקפים שם. במקום לפחד מועדת חקירה אנחנו צריכים להתנהג כמי שאינם חוששים ולתקוף במלוא העוצמה בכלים דיפלומטים ותעמולתיים.
יש לנו עורכי דין מכובדים, גם בארץ וגם בתפוצות (דרשוביץ למשל). יש לנו את הנתונים והכלים לתעמולה, ואנחנו צריכים להשתמש בהם. אנחנו צריכים ללכת לועדה ואז להעמיד את הועדה ואת תורכיה על דוכן הנאשמים. זה לא חשוב אם הועדה תהיה הוגנת או לא. מלחמות אינן הוגנות. מה שחשוב זה שאנחנו נהיה מוכנים לקרב מולה, במקום לעשות מה שעשינו עם גולדסטון, לשתוק ואז להתלונן לאחר מעשה שהובסנו שוב.
טוב שלצה"ל היו תמונות שיכולות לשמש לתעמולת נגד עבורנו, אבל למה הזירה התקשורתית הופקרה למשך 12 שעות? צריך ללמוד מהאמריקאים. אם נותנים לעיתונות להצטרף לצבא, אז הסיפור השנכנס ראשון וההזדהות של העיתונות היא עם החיילים. אם הזירה התקשורתית מופקרת בגלל שאנחנו מפחדים מהעיתונות אז מי ששולט בסיפור זה מי שמספק את החדשות בשידור חי, האוייבים שלנו, ואז זה לא פלא שאנחנו מובסים גם בזירה הזו.
--כיבוי שרפות זה חלק בלתי מפרד מהעניין. העובדה שישראל נתפסה כלא מסוגלת להתמודד עם ההשלכות האסטרטגיות של כשלון השלום ושל נסיגות חד צדדיות גרמו לכך שהציבור הישראלי נכנס למצב רוח של יאוש ופטליזם שמאפשר לאוייבים שלנו להשתמש בשליטה שלנו בפלסטינים כדי לעשות לנו דלגיטימיציה, מה שגורם לאיום קיומי על ישראל.
--יש גבול דק בין התמודדות רצינית עם מצב קשה ומורכב לבין היסטריה. החברה הישראלית נוטה לחצות את הגבול הזה לעיתים קרובות, מה שהופך את ההתמודדות עם המצב ליותר קשה, מה שמגביר את ההיסטריה. אנחנו צריכים לדאוג בקשר לתגובה העולמית. זה המצב. אבל זה לא משהו שאי אפשר להתמודד איתו.